מאבק על תקציב ההשכלה הגבוהה: כסף, כוח ופריפריה
15 מיליארד שקל לאקדמיה בשנה, אבל מי מחליט מי מקבל כמה? מאבק שקט בכנסת קובע אם פריפריה תזכה לנתח הוגן.

כשסטודנט בשנה א' במכללה האקדמית בצפון מגלה שהתוכנית שרצה ללמוד לא נפתחה השנה, שאין מעבדה מאובזרת במחלקה, ושמלגת ההצטיינות שהובטחה לו הצטמצמה שוב, זה לא תוצאה של בירוקרטיה עיוורת. זה תוצאה של האופן שבו מחולקים 15 מיליארד שקל בשנה בין מוסדות ההשכלה הגבוהה בישראל, ושל מי מחליט על החלוקה.
הוועדה לתכנון ולתקצוב, הידועה בשמה המקוצר ות"ת, היא הגוף שקובע בפועל את הקצאות התקציב. לאוניברסיטאות המחקריות הגדולות נופלים נתחים גדולים בהרבה מאלה שמגיעים למכללות האקדמיות האזוריות. ההצדקה ניתנת בשם מחקר ופרסומים מדעיים, אבל לכ-60 אחוז מסטודנטי התואר הראשון בישראל, שלומדים במכללות, ההצדקה הזו מנחמת מעט כשהם מתמודדים עם עומס על כוח ההוראה, מחסור בתשתיות ומיעוט מסלולים חדשים.
ח"כ אביחי בוארון מהליכוד מקדם הצעת חוק שנקראת רשמית "חיזוק השקיפות והפיקוח הציבורי על המועצה להשכלה גבוהה", אבל הוראותיה מרחיקות לכת הרבה מעבר לשקיפות. הממשלה תוכל לקחת לעצמה כל סמכות של מל"ג, המועצה להשכלה גבוהה; כל המינויים יהפכו למשרות אמון של שר החינוך; והמועצה תתפזר עם כניסת כל כנסת חדשה. ועד ראשי האוניברסיטאות יצא נגד ההצעה בחריפות וקרא לה ניסיון של פוליטיקאים להשתלט על תקציב ענק ועל עצמאות המדע.
מאחורי הדיון הרועש על עצמאות האקדמיה מסתתרת שאלה מוחשית הרבה יותר: מה קורה לסטודנטים שאינם לומדים באוניברסיטת מחקר? מפת המרוויחים והמפסידים בתקציב הנוכחי ברורה למדי. האוניברסיטאות הגדולות בגוש דן מקבלות את הנתח הארי. המכללות האקדמיות בגליל, בנגב ובערים הפריפריאליות מקבלות תוספת תקצובית בגין מיקומן הגאוגרפי ובגין הרכב הסטודנטים שלהן, אבל ההשפעה של תוספות אלה על התוצאה בשטח מצומצמת ביותר.
הנתונים המפורטים לפי מוסד ואזור, שאמורים לאפשר השוואה אמיתית, אינם זמינים לציבור הרחב. לא ידוע כמה תקציב הגיע בשלוש השנים האחרונות למכללות בגליל, בנגב ובאזורים פריפריאליים אחרים, כמה תקני הוראה נוספו בהן, כמה מסלולים לתואר ראשון נפתחו, כמה מעונות סטודנטים נבנו וכמה מלגות הצטיינות יועדו לסטודנטים שעלות הנסיעה היומית שלהם ללימודים גבוהה פי כמה מזו של עמיתיהם בגוש דן. ות"ת מפרסמת מסמכים טכניים מורכבים, אבל לא בפורמט שנגיש לכל אזרח.
טיעון השקיפות שבוארון מעלה אינו חסר בסיס, אבל הפתרון שהוא מציע, הכפפת מל"ג לשר החינוך, מחליף בעיה אחת בבעיה חמורה הרבה יותר. שקיפות אמיתית פירושה פרסום שנתי מפורט של ההקצאות לפי מוסד, אזור ותחום לימוד, ועמידה ביעדי פריפריה מדידים ומחייבים. עד שלא יהיה כזה, המאבק הפוליטי על שליטה במל"ג ישאיר את הסטודנטים בפריפריה במקום שבו הם נמצאים היום: מחוץ לתמונה.
יודעים משהו שפספסנו? יש לכם תיקון או מידע נוסף?
שלחו טיפ

