עבודה מהבית בזמן משבר: הפערים בין ההייטק לשאר השוק

כשהאזעקות מתחילות להישמע, לא כולם שומעים אותן מאותו מקום. חלק רצים למרחב המוגן מהמשרד, חלק רצים אליו מהאתר, ויש כאלה שרק סוגרים ל-30 שניות את הלפטופ ואז חוזרים לזום. הפער הזה, בין מי שהמשבר פוגע בפרנסתו ובין מי שיכול להמשיך לעבוד ולהתפרנס מהבית בלי הפרעה של ממש, הפך בשנים האחרונות לאחד מהקווים החדים ביותר בשוק העבודה הישראלי.

ההייטק: בועה שמגינה על עצמה

עבודה מהבית נגישה בעיקר לענפי ההייטק והפיננסים, ובמהלך המשבר חברות רבות הגדילו את שיעור העובדים שמועסקים מרחוק. זה לא מקרי. 72% מיצוא ההייטק הישראלי הם שירותים: תוכנה, אבטחת סייבר ותשתיות ענן. מדובר בתעשייה שמעצם טבעה מנותקת מהמגבלות הפיזיות של מקום, ולכן גם מנותקת מחלק ניכר מהסיכונים שמשבר ביטחוני מייצר.

כ-96% מחברות ההייטק מאפשרות עבודה מהבית באופן מובנה ומוסדר, לעומת 25% בלבד מהעסקים בישראל בכלל. הפער הזה אינו מגמה עוברת. הוא משקף מבנה כלכלי שנוצר לאורך שנים ומעמיק עם כל משבר. פער השכר בין עובדי הטק לשאר המשק ממשיך להתרחב: השכר הממוצע בהייטק עומד על 32,300 שקל בחודש, כ-2.8 פעמים השכר הממוצע במשק.

מי משלם את מחיר המשבר

המגזרים שנפגעו קשה מן המלחמה הם בעיקר התיירות, הבנייה והחקלאות. מי שמועסק בהם לא יכול לנהל את עבודתו מחדר השינה. טכנאי, בנאי, מוסכניק, מלצר, עוסק בסיעוד, נהג. אלה מקצועות שדורשים נוכחות פיזית, ובעת משבר נוכחות פיזית פירושה סיכון, לעיתים אפסיית הכנסה ולעיתים אבטלה.

עם פרוץ "שאגת הארי", נרשמו עד אמצע מרץ 18,300 דורשי עבודה חדשים. הניסיון ממבצע "עם כלביא" הממחיש עד כמה המספרים הרשמיים מטעים: 91,600 איש נוספים הוכרו למפרע כזכאים לדמי אבטלה, כלומר 77.5% מכלל דורשי העבודה הוכרו רק בדיעבד. המשמעות פשוטה: הנזק האמיתי גדול פי כמה ממה שהנתון הראשוני מגלה.

הרגולציה עם שתי מהירויות

בישראל, התמונה מורכבת: שוק ההייטק נמצא באחת מתקופות השפל שלו, מה שמצמצם את כוח המיקוח של עובדיו, אבל מאידך המלחמה מחייבת ארגונים לשמור על יכולות עבודה היברידית כדי לשמר המשכיות עסקית במציאות הביטחונית.

בעוד העובדים מבקשים איזון, המדיניות במגזר הפיננסי נותרת קשיחה: בבנקים הגדולים כמו הפועלים, לאומי ודיסקונט מאפשרים יום עבודה אחד מהבית בשבוע בלבד, ואילו במזרחי טפחות ובבינלאומי עובדים אך ורק מהמשרד. 40% מהעובדים עובדים במודל היברידי בכלל שוק העבודה, אבל בהייטק השיעור מזנק ל-66%, בפיננסים 50%, ובמגזר הציבורי פחות מ-20%.

גם בהייטק: המחיר האנושי שלא רואים

חשוב לא לצייר את עובד ההייטק כמי שחי בבועה ורחוק מהמציאות לחלוטין. עם פרוץ המלחמה ב-7 באוקטובר, בין 15% ל-20% מעובדי הטק גויסו לשירות מילואים. בתוך החברות, אנשים עבדו ביותר ממאה אחוז משרה, בסוג של "צו 8 בעבודה", כשהם מבינים שיש להם תפקיד לחפות על היעדרות חבריהם הקרובים שנמצאים בשדה הקרב.

ישראל סוגרת שנתיים של מלחמה בעקבות קורונה ומהפכה משפטית, ומחקר שנערך בהשתתפות 5,504 עובדים ממגוון סקטורים מציג תמונה מדאיגה: כמעט כל עובד שני במדינה חווה שחיקה גבוהה, ו-48.6% מהמשתתפים נמצאים ברמת שחיקה גבוהה עד קיצונית.

ממצאי המחקר על עבודה מרחוק מפתיעים: עבודה מהבית אינה מצמצמת את השחיקה כלל, ולעיתים אף מגבירה אותה, כאשר עובדים מדווחים על "עבודה שלא נגמרת" וקושי לייצר גבולות ברורים בבית.

בשוק של מעסיקים, הגמישות לא מובטחת

ניר זוהר, נשיא Wix, הפך לסמל של הדיון הזה כשהודיע על החזרת 3,000 עובדי החברה לחמישה ימי עבודה מלאים מהמשרד. זוהר כתב לעובדים כי ההחלטה נובעת מהמציאות שנוצרה בעידן הבינה המלאכותית, שמחייבת מהירות תגובה ויכולת קבלת החלטות משותפת. הלינקדאין התמלא בפוסטים בעד ונגד, וחברות שממשיכות לפעול באופן היברידי מיהרו להדגיש זאת כדי למשוך טאלנטים המעוניינים בגמישות.

מצבי משבר וחוסר ודאות מתאפיינים ב"היצמדות לכיסא": יש פחות מעברים בין מקומות עבודה, גם בהייטק, ואנשים חוששים לעשות שינוי כי השוק הוא כעת שוק של מעסיקים ולא של עובדים. עבור מי שנמצא מחוץ להייטק, "שוק של מעסיקים" הוא לא סוגיה של גמישות בשעות, אלא שאלה אם תישמר המשרה בכלל.

מה שהפערים מגלים על הכלכלה הישראלית

הכלכלה הישראלית היא כלכלה כפולה: ההייטק מעסיק 11% מהעובדים בלבד, אך מייצר כ-53% מיצוא המדינה ו-20% מהתוצר. שאר שוק העבודה מאופיין בפריון נמוך ורמות עוני גבוהות. כ-21% מהישראלים חיים מתחת לקו העוני, אחד השיעורים הגבוהים ב-OECD.

התיירות קרסה בקרוב ל-80%-90% בחודשי לחימה אינטנסיבית, בעוד יצוא הנשק שבר שיאים באותם חודשים ממש. אלה אינן תופעות נפרדות: מדובר באותה מערכת, שמחלקת את עלויות המשבר ואת רווחיו בצורה לא אחידה בין הסקטורים.

הדיון על עבודה מהבית בזמן משבר אינו דיון טכנולוגי ואינו ויכוח ניהולי. הוא חושף עד כמה המשק הישראלי פועל בשתי מציאויות מקבילות, שהמרחק ביניהן גדל עם כל עוצמת אירוע. האתגר האמיתי הוא לגרום לשאר הכלכלה לאמץ חלק מהתרבות והפרקטיקות של ההייטק שהפכו אותו למצליח כל כך. ועד שזה יקרה, האזעקה הבאה תמשיך לצלצל אחרת אצל כל אחד.